השוואה מקצועית ומעמיקה בין שתי שיטות הקידוח הנפוצות ביותר – מתי לבחור בנטונייט, מתי פולימר, ומה ההמלצה שלנו כקבלן קידוחים עם ניסיון של מעל 10 שנים בתחום.
בעולם הקידוחים המקצועיים, כאשר מדברים על ייצוב דפנות בור הקידוח, שתי שיטות עיקריות שולטות בשוק: קידוח בנטונייט וקידוח בפולימר. שתי השיטות נועדו לפתור את אותה בעיה – מניעת קריסת דפנות הקידוח ושמירה על יציבות הבור במהלך העבודה – אך הן עושות זאת במנגנונים שונים לחלוטין.
בחירה נכונה בין השיטות יכולה לחסוך אלפי שקלים, לקצר את זמן הביצוע ולהבטיח תוצאה איכותית. בחירה שגויה, לעומת זאת, עלולה לגרום לבעיות יציבות, עיכובים ועלויות נוספות. במדריך זה נסביר את ההבדלים המהותיים בין השיטות, נציג טבלת השוואה מפורטת, ונעזור לכם להבין מתי כל שיטה עדיפה.
בנטונייט הוא חומר טבעי המבוסס על מינרל חימר בשם מונטמורילוניט. כאשר אבקת הבנטונייט מעורבבת במים, היא סופחת אותם ותופחת עד פי 15 ממשקלה המקורי, ויוצרת תרחיף (סלארי) צמיג וסמיך. תרחיף זה מוזרם לתוך בור הקידוח ומבצע מספר פעולות קריטיות:
הבנטונייט הוא הסטנדרט המקובל בענף הקידוחים בישראל ובעולם כבר עשרות שנים. הכנת תמיסת הבנטונייט דורשת זמן הידרציה של עד 24 שעות, ריכוז של 6%–8% במים, ותחנת ערבוב וסינון ייעודית.
פולימר לקידוחים הוא חומר סינתטי, בדרך כלל מסוג פוליאקרילאמיד (PHPA – Partially Hydrolyzed Polyacrylamide), שפועל כתחליף לבנטונייט בייצוב דפנות הקידוח. בניגוד לבנטונייט, הפולימר אינו יוצר שכבת ג'ל פיזית על הדפנות, אלא מייצב באמצעות מנגנון של גרירה צמיגית – הנוזל הצמיג מפעיל לחץ אחיד על דפנות הקידוח ומונע את קריסתן.
הפולימר צבר פופולריות בשנים האחרונות, במיוחד בפרויקטים קטנים עד בינוניים, בקידוחים ליד מקורות מים, ובאתרים שבהם שטח העבודה מוגבל ואין מקום לתחנת בנטונייט.
להלן השוואה מקצועית ומפורטת בין שתי השיטות על פי שמונה פרמטרים מרכזיים שכל מזמין עבודה צריך להכיר:
| פרמטר | בנטונייט | פולימר |
|---|---|---|
| יציבות קידוח | מצוין – שכבת עוגת סינון מספקת תמיכה מכנית חזקה ואמינה גם בקרקעות רופפות ובעייתיות | טוב – גרירה צמיגית מספקת ייצוב סביר, אך פחות יעיל בקרקעות מאוד רופפות או חוליות |
| עלות חומר | נמוכה יחסית – אבקת בנטונייט זולה, ובפרויקטים גדולים ניתן למחזר ולהוזיל עוד יותר | גבוהה יותר לליטר – אך נדרשת כמות קטנה יותר, וחיסכון בציוד ובזמן מפצה חלקית על העלות |
| ידידותיות סביבתית | בינונית – מייצר שפכים (סלארי משומש) הדורשים טיפול ופינוי מסודר לאתר מורשה | גבוהה – מתכלה ביולוגית, לא מזהם מקורות מים, מתאים לאזורים רגישים סביבתית |
| מהירות עבודה | איטי יותר – נדרש זמן הידרציה של עד 24 שעות להכנת התמיסה לפני תחילת הקידוח | מהיר – התמיסה מוכנה תוך דקות, ניתן להתחיל לקדוח כמעט מיד לאחר ההכנה |
| עומק קידוח מקסימלי | 30+ מטר – מתאים לקידוחים עמוקים מאוד, ובפרויקטים מיוחדים אף מעבר ל-50 מטר | עד 20–25 מטר – יעילות הייצוב יורדת בעומקים גדולים בשל מנגנון הפעולה השונה |
| התאמה לסוגי קרקע | מצוין – מתאים לכל סוגי הקרקע כולל חול, חרסית, שכבות מעורבות ומפלס מי תהום גבוה | מוגבל – פחות יעיל בקרקעות חוליות מאוד רופפות או בשכבות בעלות חדירות גבוהה |
| ניקוי הקידוח | מורכב – נדרש שטיפה יסודית להסרת שכבת עוגת הסינון מדפנות הקידוח לפני יציקת הבטון | פשוט – אין שכבת ביניים, הפולימר מתפרק ואינו דורש שטיפה מיוחדת |
| ציוד נדרש | מורכב – תחנת ערבוב, מערכת סינון ומחזור, משאבות, מיכלי אחסון | מינימלי – מיכל ערבוב פשוט ומשאבה בסיסית בלבד |
בנטונייט הוא הבחירה המועדפת במקרים הבאים:
פולימר הוא הבחירה המתאימה במקרים הבאים:
לאחר מעל 10 שנות ניסיון בביצוע קידוחים בשתי השיטות, אנו בא.א. עבודות קידוחים ופיתוח יכולים לומר בוודאות: ברוב הפרויקטים בישראל, קידוח בנטונייט הוא הבחירה העדיפה.
הסיבות לכך ברורות:
עם זאת, אנחנו מצוידים לעבודה בשתי השיטות ותמיד נתאים את הפתרון לדרישות הפרויקט הספציפי. אם הפרויקט שלכם נמצא ליד מקור מים או דורש ייחודיות סביבתית – נמליץ על פולימר. הדבר החשוב ביותר הוא לבחור קבלן מנוסה שמכיר את שתי השיטות ויודע להתאים את הפתרון הנכון.
צוות המומחים שלנו ישמח לייעץ לכם בבחירת שיטת הקידוח המתאימה לפרויקט שלכם, ללא עלות וללא התחייבות.
בנטונייט הוא חומר טבעי מבוסס חימר שיוצר שכבת ג'ל (עוגת סינון) על דפנות הקידוח ומייצב אותן מכנית. פולימר הוא חומר סינתטי שפועל באמצעות גרירה צמיגית ללא יצירת שכבת ביניים. בנטונייט מתאים יותר לקידוחים עמוקים וקרקעות מאתגרות, בעוד פולימר מתאים לקידוחים ליד מקורות מים ובאזורים רגישים סביבתית. בא.א. קידוחים אנו מצוידים לעבודה בשתי השיטות.
עלות חומר הפולימר לליטר גבוהה יותר מעלות הבנטונייט, אך נדרשת כמות קטנה יותר. בפרויקטים גדולים עם אפשרות מחזור, הבנטונייט חסכוני יותר. בפרויקטים קטנים, הפולימר עשוי להיות משתלם יותר בזכות חיסכון בציוד נלווה (תחנת ערבוב וסינון) ובזמן הכנה. מומלץ לבקש הצעת מחיר מפורטת לשתי השיטות ולהשוות.
קידוח בנטונייט מאפשר הגעה לעומקים של 30 מטר ומעלה, ובפרויקטים מיוחדים אף מעבר ל-50 מטר. קידוח בפולימר מתאים בדרך כלל לעומקים של עד 20–25 מטר, ויעילותו יורדת בעומקים גדולים יותר בשל מנגנון הייצוב השונה. לכן, בכל פרויקט שדורש קידוחים עמוקים, בנטונייט הוא הבחירה הנכונה.
לא מומלץ. שילוב בין שתי השיטות באותו קידוח עלול לגרום לבעיות תאימות כימית, לפגוע ביציבות הדפנות ולהשפיע לרעה על איכות הכלונס. יש לבחור שיטה אחת ולהתמיד בה לאורך כל הקידוח. קבלן מקצועי יבחר את השיטה המתאימה עוד בשלב התכנון, בהתבסס על סקר הקרקע ודרישות הפרויקט.
פולימר נחשב ידידותי יותר לסביבה מכיוון שהוא מתכלה ביולוגית ואינו מייצר שפכים מזהמים. בנטונייט, למרות שהוא חומר טבעי, מייצר שפכים (סלארי משומש) הדורשים טיפול ופינוי מסודר לאתר מורשה. בקידוחים ליד מקורות מים או באזורים רגישים סביבתית, פולימר הוא הבחירה המועדפת. עם זאת, בנטונייט ניתן למחזור ולהשתמש בו מחדש, מה שמפחית את ההשפעה הסביבתית הכוללת.